9.9.09

ממרומי הר הזיתים: בעקבות מסע נגד נישואי תערובת

במרומי הר הזיתים, משקיפים על הר הבית, שוכנים קבריהם של ישראל ורבקה לפין זכרונם לברכה.
בשנת 1881, בעקבות שילוב של חיבת ציון ואנטי-יהדות רוסית, החליטו הזוג לפין להקריב את חייהם המבוססים והמוצלחים בוולקוביסק שבפולין, לאסוף את שני בניהם, את בתם ובעלה, ולעלות לארץ ישראל. בדרך לא דרך, הגיעו ארצה בתחילת 1882. קודם התיישבו בפתח תקוה ואחר כך עלו ירושלימה. שם בנה ישראל במו ידיו חצר גדולה ומרווחת, והקים עסק משפחתי משגשג, בגלל שלא רצה ליטול חלק (תרתי משמע) בתרבות החלוקה. חלומם הגדול של ישראל ורבקה היה שמשפחתם תכה שורשים עמוקים בארץ ישראל ותצמיח ענפים רבים של יהודים הנאמנים לדתם ולעמם. תקוותם לא התממשה. ישראל ורבקה נאלצו לרדת מהארץ בעקבות התנכלויות מצד הרשויות הע'ותמאניות. הם עברו לבוסטון שבארה"ב. שם השתרשה משפחתם, ושם גרים כמעט כל צאציהם. 'כמעט' בגלל שישנם ששה צאצאים של ישראל ורבקה הגרים בארץ היום, אני ובני משפחתי. גורלם של השאר הוא ההיפך המוחלט ממה שייחלו לו ישראל ורבקה.
לפני שעלינו ארצה, לפני יותר מ-16 שנה, קיבלתי לידי ספר שהכינה בת-דודה רחוקה, ספר המתעד את גורלם של כל בני משפחת לפין עד שנת 1990. הנתונים היו מדהימים. לישראל ורבקה יש מאות צאצאים, פרושים בכל רחבי תבל. אולם, מכל אותם צאצאים בדור ילדיי (ז"א דור ששי לישראל ורבקה), מעט מזעיר מזדהים בצורה משמעותית כיהודים (ורבים רבים מהם, אינם בכלל יהודים).

זוהי, רבותי וגברותיי, ה'התבוללות' וזהו ה'אבדון' נגדם מתריסה הסוכנות במסע הפרסום מעורר המחלוקת. קביעה זו מאומתת ע"י מחקרים רבים ומגוונים הן בארץ והן בחו"ל. הסטטיסטיקה הוכיחה, חזור והוכח, שאחוז מכריע (כ- 80% ומעלה) של ילדי בני זוג הנשואים בנישואי תערובת לא יזדהו כיהודים באופן מהותי ומחייב (ועוד לא התחלנו לדון בזהותם ההלכתית). מבחינה סוציולוגית והיסטורית, מצב זה הוא לגמרי צפוי ונורמלי. ההתבוללות והטמיעה בזהות ובתרבות הרוב הן תהליכים חברתיים טבעיים. נוח יותר להיות חלק מהרוב, להיות כמו כולם, לא לבלוט בנוף האנושי.
שמירת הזהות והמרקם האתניים של קבוצת מיעוט היא חריגה, והיא דורשת הקרבה מצד הנאמנים לה. נאמנות למשהו גדול ונשגב מחייבת הקרבה. אי-שם באנרכיה הנקראת 'פוסט-מודרנה', החליטו יהודים רבים מספור להקריב את העם היהודי לטובת נוחותם האישית (במעטה של נאורות ואוניברסליות). הם החליטו ש'האהבה תנצח' ולכל הרוחות התוצאות. ואכן, מתחת לפני דברי הביקורת הקשים שהושמעו נגד מסע הסוכנות ובעד נישואי תערובת, מבצבצת השאלה: מי זה שיכתיב לי עם מי אתחתן ואיך יגדלו ילדיי (במידה שיהיו)? התשובה היא פשוטה: עתיד העם היהודי הוא הדורש. תאהב את זה או אל תאהב את זה. לפני מי שנולד יהודי עומדת הבחירה בין קצת יותר חיים לעמו, או קצת יותר התאבדות. כי ההיסטוריה של מאתיים וחמישים השנים האחרונות הוכיחה, וממשיכה להוכיח, שנישואי תערובת, יחד עם בורות יהודית, הם מרשם בדוק להיעלמות קבוצתית.

אין בעמדה זו שמץ של גזענות, ומי שמשמיע טענות טפשיות כאלו סתם מתעסק בדמגוגיה מהזן הזול ביותר (וההשוואה בין עדיפות בן זוג יהודי לחוקי נירנברג הידועים לשמצה היא כלכך נלוזה שאיננה ראויה לתגובה). התורה מלמדת שלא-יהודים נבראו בצלם אלקים בדיוק כמו יהודים. לא-יהודים הם בני אנוש בדיוק כמו יהודים. אולם, השאלות האמיתיות הן: האם יש ערך לשמור על העם היהודי? האם יש הצדקה לצמצם את בחירת בן או בת הזוג עבור העם ועבור בניין בית יהודי יציב, המבוסס על ערכים יהודיים ועל זיכרון קבוצתי בעל השראה? אם התשובה תהיה כן, ולדעתי עצם עתיד המדינה מותנה בתשובה חיובית לשאלות אלו, אז בנוסף להקרבה בתחום המסים והצבא מוטלת חובה להמשיך להקים משפחות יהודיות בישראל; להעביר את מורשת התרבות והתודעה, המוסר והדת היהודיים הלאה ולשמור על הגיבוש הלאומי של העם היושב בציון.

אישית, אני מיצר וגם מכבד את אלה המקבלים החלטה עקרונית להעדיף את האוניברסליות על פני המשכיות יהודית לטווח ארוך. זוהי החלטתם. אולם, לכל מעשה יש תוצאות, בהן חייב המחליט לשאת. מי שמחליט כעיקרון ליכנס לתהליך הטבעי של התבוללות, שלא יבוא אח"כ ויצעק שמוציאים אותו מכלל העם היהודי. מי שלא טרח בערב שבת, לא
יאכל בשבת.

לפני ראש השנה, אני נוהג לפקוד את קבריהם של סבה רבה רבה ישראל וסבתא רבה רבה רבקה. הם הורישו לי, לילדיי ולאחיי דוגמא של הקרבה למען העם והתורה שמלווה אותנו מאודנו עד היום ואני נותרתי כמעט לבד ביכולתי להודות להם. שאר קרוביי החליטו שאין סיבה אמיתית להישאר יהודים בצורה משמעותית. לא היה נוח להם. לא היה מתקדם מספיק. לא היה אוניברסלי מספיק. הם רצו להשתייך למשפחת בני האדם. הם הפכו חלק של כולם, וויתרו על עצמיותם, ונעלמו לבלי חזור. בר בורוכוב פעם השווה בין התבוללות להתאבדות. על קבר אבותיי אני מבכה גם את המתאבדים.

8.9.09

Rav Soloveitchik, An Authentic Giant of Authentic Judaism

Posted from Hirhurim:

There is an obnoxious new blog called Authentic Judaism whose author keeps e-mailing me and offering to educate me on how his particular version of right wing Orthodox Judaism is the only authentic type of Judaism. I have been ignoring him but in today's e-mail he bragged about his high Google ranking. In response, I would like to request the help of fellow bloggers in driving down his Google ranking. As I write this post, the second result for a Google search on "Authentic Judaism" is a post of his titled "JB Soloveitchik, The Authentic Impostor" (the first result is to a Secular Humanist Temple!). Yes, that is the kind of hateful things he writes. He is spending Elul this year writing about "the idiot Natan Slifkin", which is incredibly offensive. What he might not realize is that by insulting people like Rav Soloveitchik and Rabbi Slifkin, he is opening the door for others to insult his mentors, both in public and in private. It is practically guaranteed to happen (although I ask readers to please refrain from doing so).Please link to this post and even put up a similar post of your own to push him down in the ranks.Click here for more

Please link to this post and even put up a similar post of your own to push him down in the ranks. Feel free to copy this word-for-word if you want. And while you're at it, it might also help if you end every new post with the words "Authentic Judaism".

On this post, I will offer free reign on links. Any blog that posts something like this will be linked below (please leave a comment here or e-mail me so I know).Thank you.

6.9.09

אורתודוקסיה מודרנית: תנאים קודם למעשה

האם יכולה לקום בארץ ישראל תופעה הדומה למה שמכונה בחו"ל כ'אורתודוקסיה מודרנית'? לדעתי, בהחלט שכן. יותר מזה, היא חייבת לקום כאן. אולם, תשובה לשאלה זאת מחייבת הגדרה מדויקת של המלים 'אורתודוקסיה' ומודרנה.' תתחייב אפילו בחינה קפדנית לגבי ההעזה שבצירוף שם תואר למילה 'אורתודוקסיה'. כפי שטענתי לפני עשרים שנה (בבטאון האנגלי לעילא), יש חוצפה לא קטנה בצירוף כל שם תואר שהו למילה 'תורה' או למילה (הפחות סימפטי) 'אורתודוקסיה'. אחרי ככלות הכל, מייתחצף לטעון שהתורה לוקה ח"ו באיזשהו חסרון? האמת היא, שכבר מורי ורבי הרב פרופסור יצחק טברסקי זצ"ל פעם הזהיר אותי (אומנם במשתמע) מניסוח כזה. במסגרת שיחה שדווקא דנתה בהרחבת אופקי התורה, הוא האיר שאורתודוקסיה מודרנית היא צירוף קבילה ותו לא. אולם, עדיף היה לקרוא לדרכנו 'אורתודוקסיה' נטו, ולחייב את הצד השני להמציא איזה טרמין עבור עצמו. עד כאן דברי האדמו"ר זצ"ל מטלנא.
אולם, לפני שנוכל להתחיל לדון בנושאים מהותיים ובהגדרות, אני רואה לעצמי חובה להניח כמה הנחות יסוד שבלעדיהם אי אפשר אפילו להתחיל לדון בדרך תורנית, ק"ו בדרך שתחרוג (בצדק ובהכרח) מהמקובל והמוכר בארץ.
ראשון, נקודת המוצא הראשונה, העליונה, החשובה ביותר לכל דרך ביהדות חייבת להיות קבלת עול מלכות שמים, אהבת השם ויראת השם וכמובן, מחוייבות מוחלטת לחיים של שמירת מצוות , על כל המשתמע מזה. במישור העיוני, ההשלכה ההמרכזית לנקודה זו היא שלמרות דחפים ורצונות מתחרים, תהיינה מגבלות לשאיפותיו של האדם. באיזהשהו שלב, מול אתם גבולות, יצטרך היהודי להוריד את ראשו וליכנע לרצון אביו שבשמים, כפי שתמיד הדגיש מו"ר הרב זצ"ל. נקודה זו חשובה ביותר, בגלל שדווקא דברי הרב סולפו ונעשה בהם שימוש שנוגד לגמרי את כוונתו.
המרחב הליגיטימי שההלכה וההגות היהודית מאפשרות הוא הרבה יותר גדול ממה שחושבים. זו"ע' במידה לא קטנה, הגבולות ניתנים לפרשנות המאפשרת חילוקי דיעות וחילוקי השקפה. אולם, אני מאמין באמונה שלימה שישנם גבולות בל יעבורון שמעבר להם נמצא תחום שהוא אולי מושך, אןלם חדל להיות יהדות במובן הנורמטיבי של המילה. בן אדם שיגיע לאותו גבול, אסור לו להתייהר ולהתגאות ולשפוט ח"ו את התורה ונותנה. על קו אותו גבול, הוא חייב
לומר .לא הבנתי' 'קשה לי' 'ד' יאיר עיניי' ואז לקבל את דין שמים. זאת כוונתו של הרב זצ"ל בשיחתו הפולמוסית משנת תשל"ה.
[המשך לבוא]

אורתודוקסיה מודרנית ישראלית: יתכן דבר כזה

מאורעות הקיץ שזה עתה מגיע לסיומו, הבליטו עבורי את הצורך העמוק בגיבוש גישה דתית ישראלית המקבילה למה שמכונה בחו"ל 'אורתודוקסיה מודרנית' (או 'פוסט - מודרנית'כפי שהציע הוגה אחד) . אין בזה לרמוז כאילו מדובר בתובנה חדשה מצדי. אלא, כתוצאה מכל מיני אילוצים ושיקולים, החלטתי לפרסם טיוטת מצע לריענון ו/או שידוד המערכות בעולם הדתי-לאומי, שבכלל איננו מודרני ברוב האליטות שבו, וחסר מצפן רעיוני והלכתי לאלה שחשקה נפשם במשהו אחר. מטרתי איננה שוב לשטוף את העולם בעוד דברת. מזה כבר יש לנו מספיק. המטרה היא לשרטט קווים לגישה דתית שיש
תהיה בה תפארת לעושיה ושדרכה יתאהב שם שמים. יותר מדי יהודים בארץ מתנכרים לתורה, או מבחוץ או מבפנים, בגלל שנלאים למצוא בה את ביתם. מצב זה נוצר, בין היתר, מחוסר מודעות לרוחב הגבולות של התורה מחד, ואסירת אפולו ברצועות של תפילין, מאידך (להפוך את דימויו של טשרניחובסקי יל פיו, ז"א שמנסים להרוס את שלימות היהדות ע"י 'התאמתה לגחמות החולפות של התרבות המערבית העכשיווית).

אי לכך, במקביל לדברים יאני מפרסם בבלוג העיקרי שלי (כאן) אני החלטתי לפרסם הגיגים זהים כאן משתי סיבות. א) תורה עדיף לכתוב בלשון הקודש ב) קהל היעד מורכב גם מדוברי עברית (אולי בעיקר) וגם לדוברי לע"ז.

איך אומרים בעולם התקשורת? Stay Tuned/

2.1.06

פגיעותנו: הרהורים על י' בטבת


לעי"נ אמי מורתי פעשא בת יוסף ע"ה
נלב"ע ט' טבת תשנ"א לפ"ק


למשמעותו של צום עשרה בטבת


כידוע, ארבעה מועדים נקבעו בלוח העברי כזכר לחורבן ירושלים ובית המקדש עוד בתקופת גלות בבל, כעדות הנביא זכריה
(ז, א-ה):

וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ד' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו: וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ד': לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ד' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים: וַיְהִי דְּבַר ד' צְ-בָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי:

לפי חז"ל, מדובר בארבעה ימים, באותם החדשים שהוזכרו בדברי זכריה, שיוחדו לתענית ותפילה בגין הדברים הרעים שאירעו בהם, כפי שמדווחת התוספתא (מסכת סוטה, מהד' הגר"ש ליברמן, פרק ו הלכה י (עמ' 189):
דרש רבי: הרי הוא אומר כה אמר ה' צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי וגומר צום הרביעי, זה שבעה עשר בתמוז שבו הבקעה העיר...צום החמישי, זו תשעה באב יום שנשרף בו בית המקדש…צום השביעי, זה שלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה
בן אחיקם שהרגו ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש…צום העשירי, זה עשרה בטבת יום שבו סמך מלך בבל את יד על ירושלם, שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר בן אדם
כתב לך וגו'.
יש קוים משותפים לשלושה מתוך ארבעה צומות אלה. ראשית כל, הם מנציחים אירועים טרגיים שלהם היו תוצאות הרות אסון, מידיות. פריצת החומות בי"ז בתמוז סימנה את נפילתה הבלתי נמנעת של ירושלים כולה. בתשעה באב חרב הבית בראשון ובשני. בצום גדליה, 'נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן' (רמב"ם, הל' תעניות, פ"ה ה"ב ). שנית, שפר עליהם גורלם בזה שהם מהווים חוליות בפרקי זמן גדולים יותר בלוח. שבעה עשר בתמוז ותשעה באב מתמזגים לחטיבת הזמן הנקראת 'שלושת השבועות' או 'בין המצרים.' צום גדליה, מאידך, הפך להיות חלק מהותי של עשרת ימי תשובה. כתוצאה, ימים אלה זכו במקום בולט יותר בתודעה הכללית.
שונה, במקצת, הוא מצבו של צום עשרה בטבת. מבחינת התאריך, היום יושב בודד ומנותק מאיזה הקשר, המסוגל לחזק את המודעות לקיומו וחשיבותו. בנוסף, במבט ראשון, תוכנו הוא שונה משאר הצומות. הוא איננו מציין סופו של תהליך ולא אירוע בעל תוצאות מיידיות. הרי מדובר רק בתחילת המצור על ירושלים. מבחינה מעשית, יש באמת לשאול: מה קרה בו ביום שהניע את הגולים להחליט, מעצמם, לקבוע יום צום וזיכרון דווקא בעקבות תחילת המצור על ירושלים, כי מתשובתו של הקב"ה (כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי) משמע שימי הזיכרון היו בהתחלה יוזמה של העם, שרק אח"כ אושרה? איזה מין זעזוע עבר עם ישראל בעקבות התחלת המצור?
אכן, נזדעזעו בני ישראל שבכל מקום למשמע השמועה הרעה. הדברים מוצאים ביטוי ברור בדברי הנביא יחזקאל. כך נתבשר הנביא הגולה על נהר כבר את החדשות המרות (יחזקאל כד, א-ב):
וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר:
בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
הרעדה שאחזתו מורגשת בדברי הפסוק. שלוש פעמים חוזרת על עצמה המילה 'היום,' כאילו להדגיש את עוצמת משמעות
האירוע שפקד בו ביום את ירושלים. הקורא מרגיש כאילו הנביא בהלם, מסרב להאמין את אשר מבשר לו הקב"ה, ולכן ד' שוב ושוב מדגיש שהמצור אכן התחיל, 'היום.' אולם, השאלה מתבקשת: כלום ידע יחזקאל שנבוכדנאצר פולש לארץ ישראל ופניו לכיבוש ירושלים? למה נראה שהופתע?
לי נראה, שאת התשובה יש למצוא בהרגשת החסינות המוחלטת שייחסו בני יהודה לירושלים ולבית המקדש. הדברים מוצאים ביטוי חד-משמעי בנאומו המפורסם של הנביא ירמיהו (ז, א-טו):
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ד’ לֵאמֹר: עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ד’ וְקָרָאתָ
שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר ד’ כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַד': כֹּה אָמַר ד’ צְ-בָאוֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם
וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ד’
הֵיכַל ד’ הֵיכַל ד’ הֵמָּה:...הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל:
ירמיהו מתריס ומתריע נגד האמונה שכנראה רווחה בעם שבית המקדש וירושלים הם לגמרי חסינים בפני מתקפת מלך בבל, בגין עצם קיומם. ד', טענו, לא יחריב את ביתו ולא יכניע את ארצו ולא יגלה את עמו. בהקשר זה, התנהגותם הדתית והמוסרית איננה רלוונטית. ירמיהו, מאידך, בא לנפץ את אשלייתם:
הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר
לֹא יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא
שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם ד’: כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ
אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם ד’ וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר
וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם: וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו
אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ:
וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם:
נראה שכאן יש לאתר את מקור ההלם של יחזקאל. ברור שהוא ידע את אשר הולך לקרות. הוא, בעצמו, חזה את האסון הממשמש ובא על העם. אולם, בבוא היום הוא בעצמו התקשה לקלוט את הקורה לו, ונאלץ הקב"ה להדגיש לו שוב ושוב שזאת המציאות. אין תימה, אם כן, ששאר בני העם הרגישו ביתר שאת את גודל ההלם של הבאת ירושלים במצור. הלקח הקשה של עשרה בטבת, פגיעותה של ירושלים בגין שחיתויות העם, הביא את העם לכלול את היום בו החל המצור בין ימי הזיכרון והאבל שנקבעו על חורבן הבית הראשון (ואח"כ השני). [יש לציין, להבדיל אלף הבדלות, שתגובות דומות פקדו את העולם המערבי כשנשדדה רומא ע"י הגותים (ראה Augustin, Civitas Dei, Book 1 ch. 1 ו- Jerome, Letter CXXVII).]
לאור דברי ירמיהו הנ"ל, מקבלים דברי הרמב"ם תוקף יתר (הלכות תעניות, שם, ה"א):
יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי
לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים
ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות,
שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו, מ) והתוודו את
עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואשר הלכו עמי בקרי.

10.12.05

רבנים בכחול

הסקנדל התורן מהווה עוד מסמר בארון המתים של הרבנות. שוב, המוסד הזה מתגלה במערומיו כמערת פריצים (ובנקודה זו היא מאד מתאימה לשאר המערכת השלטונית שגם היא קופת שרצים). אני בטוח שכל הגינויים הצפויים ייאמרו בימים הקרובים. ברצוני להתייחס לנקודה אחת, אולי בלתי צפוייה.
אני זכיתי להתנדב/לשרת במשטרת ישראל כעשר שנים, במסגרת יחידת המתמי"ד של המשמר האזרחי. אני ראיתי מקרוב את מסירות הנפש והפטריותיות של השוטרים ואת רמת הסיכון שהם נוטלים על עצמם כדי להגן על הציבור. ואני תמיד הזדעזתי מהמשכורת הזעומה שהמדינה משלמת לאנשים וונשים האלה. האמת, זעום איננה המילה. זוהי שערוריה שאינני מסוגל להביע את שאט הנפש שאני מרגיש מולה.
וזאת הנקודה. אם המדינה הייתה מתגמלת את השוטרים כראוי, תופעות מגעילות כמו מכירת הסכות לרבנות או תארים אקדמיים מזוייפים, היו נמנעות.

5.12.05

הגדר המאיימת

עכשיו מתברר ששקריו של שרון לובשים צורה חדשה. הגדר הבטחונית לא רק תחצה את הגוש, היא גם תחנוק אותו. בלי רעש, החליטו להקים עוד שתי מערכות. אחת תעמוד על הקו הירוק ותוכיח שגוש עציון איננו חלק מגבולות מדינת ישראל העתידיים. עוד מערכתשנמצאת בתכנון, תקיף את כל ישוב וישוב בנפרד ויהפוך אותנו לברווזים במטווח של גדודי חללי אל-אקצא ושאר החולי-רעים
הא לכם ההוכחה מראש המאבק בכפר עציון:
לכבוד תושבי גוש עציון ואפרת שלום
לפני מספר דקות קיימתי שיחה עם מקור בכיר באחד ממשרדי הממשלה העוסקים בגדר ההפרדה. בשיחה עלו מספר נקודות שראיתי לנכון ליידע אודותם את כל תושבי הגוש. לכן אנא העבירו את המכתב לכל תושבי הגוש באופן דחוף: 1.ברשויות התכנון במשרד הביטחון סיימו לעבוד השבוע על תכנון מפורט של גדר על הקו הירוק שתשאיר את הגוש מחוץ לגדר המרכזית. על מנת לא לעורר את תושבי גוש עציון הוחלט לבצע קדום כל את הגדר המזרחית (סביב הגוש) ואחרי הבחירות להקים את הגדר על הקו הירוק (אצטט את המקור: "ההחלטה להקים גדר נוספת על הקו הירוק כבר התקבלה, והושקעו בתכנון הגדר כבר עשרות אלפי שקלים, ההוראה המפורשת היא לא לחשוף את הגדר על הקו הירוק עד לבחירות"). 2.העבודות להקמת הגדר בגוש עציון אמורות להתחיל השבוע, השטח שנבחר הוא יער אבו סודה – בין מגדל עוז לצומת גוש עציון (בגלל היות היער שמורת טבע אין סכנה של בג"צים של הערבים) – יצוין שמדובר בהפרה בוטה של הסיכום לפיו לא מתחילים לעבוד עד לאישור כל הציר עם המועצות. 3. בהערכת מצב שהתקיימה במשרד הבטחון עלה חשש כבד מהתנגדות תושבי גוש עציון לגדר, ולכן שלחו את דני תירזה להתראיין במקור ראשון בשבת האחרונה (זהו ראיון מקיף ראשון עם תירזה). 4.ברור למשרד הביטחון שאין להם סיכוי להגן על התוואי הנוכחי בבג"ץ ולכן הם רוצים שהעבודות יתחילו, ואח"כ בג"ץ יפסוק שהגדר תבנה בצמוד ליישובים (כמו התוואי של שלום וביטחון – כולל גדר כ500 מטר מצפון לנווה דניאל, גדר בין אפרת לנווה דניאל ואפרת וכו') ואז במשרד הביטחון יוכלו להיתמם ולהגיד שבג"ץ הוא זה שקבע את התוואי המסוכן. כפי שנראה כרגע הגוש יוקף גדרות בצמוד ליישובים וגדר נוספת תבנה על הקו הירוק ותנתק אותנו מהמדינה! לסיכום: רימו אותנו ועבדו עלינו בעיניים. . ירון רוזנטל כפר עציון
.
הכי קשה בכל הסיפור, הרגשת חוסר האונים, שהיינו אמורים לקבור בעלותנו ארצה.

27.11.05

האירוניה במערת המכפלה

פרשת חיי שרה פותחת בדיון על קרקע, ליתר דיוק בדיון על הקרקע שביקש אברהם אבינו לקבורת שרה אמנו. יש כל מיני היבטים ומשמעויות לרכישה זו, שקצרה היריעה הבלוגית מלהכיל אותן. כרגע, אני רק מציין את דברי המדרש (בראשית רבה, פרשה עט, ד"ה ז ויקן):

א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון; בית המקדש, דכתיב (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו', וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה.

כמה אירוני! דווקא על אלה באים אלינו בטענות.