אמנות השנאה

לפני שבועיים השתתפתי בכנס לציון מאה שנים מאז פרסומם של ה'פרוטוקולים של זקני ציון' שהתקיים באוניברסיטת בוסטון.

במושב האחרון, הרצה פרופ' אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, בנושא 'מלים של שנאה.' ויזל, כדרכו, התאים שהפרוטוקולים הם דוגמא של של מילים המגוייסות לשנאה. שנאה, הוא הוסיף, איינה יכולה להניב לא ספרות ולא אמנות.

נזכרתי בהערה זו כקראתי מאמר ביקורת על ספרה החדש של דנה אריאלי הורוביץ, יוצרים בעומס-רצח רבין, אמנות ופוליטיקה (מאגנס ובצלאל תשס"ו). הספר מתאר, בין היתר, את השנאה התהומית והיוקדת של אמני ישראל ליהדות, לציונות, לציונות הדתית ו(מעל לכל) לימין.

למרבה האירוניה, לפי ויזל, מה שהם יוצרים זה לא אמנות.