דתי לייט
]נדמה לי, שמאד מתאים שאת דבריי אני כותב בקומה החמישית (והעליונה) של הספרייה למדעי הרוח באוניברסיאה העברית בהר הצופים. הקומה כוללת ספרי קודש ומחקר, העומדים בעירבוביה, ליד המחלקה לחקר ימי-הביניים. הסיבה לכך תתברר בהמשך.
כבר מזמן כותבת שהרה בלאו על התופעת הדתי לייט בקרב הדור הצעיר יותר (או שמא דור הביניים) בציבור הדתי. הכוונה, לפי מה שקראתי וראיתי וצפיתי ושמעתי, כולל בתוכו שני קווי אופי שתלויים זה בזה. מצד אחד, מדובר ברצון להיפתח ולהשתלב במרחב הישראלי הכללי, במיוחד במישור התרבותי, החברתי והערכי. מצד שני, תהליך זה כרוך בהקלה ברמת הרצינות הדתית של האדם הנפתח והמשתלב
כבר מזמן כותבת שהרה בלאו על התופעת הדתי לייט בקרב הדור הצעיר יותר (או שמא דור הביניים) בציבור הדתי. הכוונה, לפי מה שקראתי וראיתי וצפיתי ושמעתי, כולל בתוכו שני קווי אופי שתלויים זה בזה. מצד אחד, מדובר ברצון להיפתח ולהשתלב במרחב הישראלי הכללי, במיוחד במישור התרבותי, החברתי והערכי. מצד שני, תהליך זה כרוך בהקלה ברמת הרצינות הדתית של האדם הנפתח והמשתלב
לפי התגובות התומכות הנלהבות שגרף מאמרה היום,מדובר בתופעההמחייבת התייחסות רצינית ולא ביטול כלאחר יד, ש'היצר גרם'
כרגע, כאדם שבא מבחוץ (הרי לידה וחינוך בארה"ב הם מומים קבועים), אני מיצר על העובדה ששני ההיבטים האלה נתפסים כתלויים זה בזה. מה עניין הרחבת אופקים אצל הקלה בשמירת מצוות או בהחלשת דבקותו של האדם בתורה? אולם, התשובה היא ברורה. הדתיות בארץ (כמו החרדיות והחילוניות) נתפסת כמקשה אחת. המקשה הזאת כוללת עיקר וטפל, עקרונות וצורות לבוש, קיום מצוות ותסרוקות, תלמוד תורה ומוסיקה, אמונה ופוליטיקה. אם יחול שינוי במרכיב אחד, אזי נחלש כל השאר.
כמה שטחי! כמה אומלל! כמה זמן יקח ל'מנהיגנו' ול'מורינו,' ל'דוברינו' ולאנשי הברנז'ה שלנו, לחלק בין העיקר והטפל, בין לבוש ומדים לדת ולתרבות הדתית במהותם? האתגר האמיתי הוא ליפתח בלי לרפות, להרחיב בלי לצמצם, להתחבר בלי להתנתק.
מה דרוש? אומץ לב וחוט שדרה. אומץ לב ליכנס חזק לעולם הרחב וחוט שדרה לומר שיש לכניסה הזאת גבולות שאין בידינו להזיזם.
כרגע, כאדם שבא מבחוץ (הרי לידה וחינוך בארה"ב הם מומים קבועים), אני מיצר על העובדה ששני ההיבטים האלה נתפסים כתלויים זה בזה. מה עניין הרחבת אופקים אצל הקלה בשמירת מצוות או בהחלשת דבקותו של האדם בתורה? אולם, התשובה היא ברורה. הדתיות בארץ (כמו החרדיות והחילוניות) נתפסת כמקשה אחת. המקשה הזאת כוללת עיקר וטפל, עקרונות וצורות לבוש, קיום מצוות ותסרוקות, תלמוד תורה ומוסיקה, אמונה ופוליטיקה. אם יחול שינוי במרכיב אחד, אזי נחלש כל השאר.
כמה שטחי! כמה אומלל! כמה זמן יקח ל'מנהיגנו' ול'מורינו,' ל'דוברינו' ולאנשי הברנז'ה שלנו, לחלק בין העיקר והטפל, בין לבוש ומדים לדת ולתרבות הדתית במהותם? האתגר האמיתי הוא ליפתח בלי לרפות, להרחיב בלי לצמצם, להתחבר בלי להתנתק.
מה דרוש? אומץ לב וחוט שדרה. אומץ לב ליכנס חזק לעולם הרחב וחוט שדרה לומר שיש לכניסה הזאת גבולות שאין בידינו להזיזם.
posted by Jeffrey R. Woolf @ 10:04 PM
2 comments
2 Comments:
hi,
easier to respond in english.
yep, if i understand you correctly.
dat in israel is extremely polarized and is often culturally all-inclusive. this is a big problem for me personally and (one reason) why i have not made permanent aliya. with all its problems, i find it easier to be the kind of jew i want to be in america.
the kind of philosophically modern orthodox (not the behaviorally m.o., which i believe blau is talking about) the absence of which you regularly lament, is a yekar hametzius here. it is growing out of fashion in the u.s. too, but it is still around.
it makes me wonder if perhaps the isolationists are right: it is too difficult societally to be both open and adoptive of modernity without compromising halakha etc.
לידידי היקר
איני חושב שהפרוגנוזה שלך נכונה. אני מכיר הרבה משפחות המשלבות תורה ומדע ברמה הגבוהה ביותר )אתן לדוגמא בעלמא את משפחת שפרבר המוכרת לכולנו), שהרבה מילדיה נהיו דתל"שים. כלומר, הבעיה אינה נעוצה בכך שנחכסכים מהנוער שלנו תרבות ומידע. אדרבה, אני חושב שהנוער הדתי לאומי זוכה הרבה פעמים לחינוך מעמיק בהרבה בתחומי הרוח והדעת הכלליים. אני לא יודע לתת תשובה, אבל אני חושב שיש כאן משהו עמוק יותר. לא מדובר רק בכיפה, ובנות דתיות, כידוע לובשות ממילא מכנסיים וקשה להבחין בינן לבין בנות חילוניות. החברה רוצים להיות דומים לחברה הכללית בכל המובנים. ואגב: העניין הפוליטי משפיע יותר מכל דבר אחר. הדתיות מזוהה עם ימניות פאנטית ואנשים רוצים להשתחרר מזה. כי האליטה היא חילונית ושמאלנית
Post a Comment
<< Home